יריעה א
🧳 "ושב... ושב"
התורה כופלת את לשון השיבה, כדי ללמד שקיבוץ הגלויות יבוא בשלבים.
השיעור פותח בפסוק שבסוף התורה: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים". מדוע נאמרה המילה "ושב" פעמיים? הרב לומד מכאן שקיבוץ הגלויות לא יהיה ברגע אחד, שבו כל היהודים חוזרים יחד לארץ ישראל. הוא יבוא בהרבה שלבים.
וכך גם בנביא, בהפטרה שקוראים בתעניות: "נְאֻם ה' אֱלֹקִים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו". הרב הביא את דברי הרמב"ן, שמבאר שיהיה קיבוץ אחד, ואחריו יהיה עוד קיבוץ. לא הכל בבת אחת.
ההבנה הזאת חשובה מאוד. מי שמצפה שהגאולה תבוא ברגע אחד, עלול לא לראות אותה כשהיא באה לאט. אבל מי שקרא את הפסוקים כפשוטם, יודע מראש שזה יבוא שלב אחר שלב, ויכול לזהות כל שלב כשהוא מגיע. השיעור כולו בנוי על ההתבוננות הזאת: לקחת נבואה, ולראות איך היא מתקיימת בפועל, בדרך שאיש לא יכול היה לדמיין.